האדונים הנכבדים בוחבוט, בוסקילה ועוד אחרים ממצעד המחאה (של קוטג' מסוג אחר). אני חייב להודות. למרות כל ניסיונותיכם, לא הצלחתם לשבור אותי. אני אשאר איש חינוך. בהחלטתכם לתמוך פומבית בנוחי דנקנר ובעשייתו למען, הצבתם אותו בבעיה חינוכית ממדרגה ראשונה.
כל מכור יודע כי השלב הראשון בגמילה הוא ההכרה בהתמכרות. ובכן אני מכיר בכך כי חסר אונים אני אל מול הצורך הבלתי נשלט לעתים לעסוק בחינוך ובהכשרה של בני הנוער להכרה והבנה של הדמוקרטיה הישראלית. בקיצור, מורה לאזרחות.
כמו בשלב השני גם אני הגעתי למסקנה כי רק כוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשליטה שאבדה על חיי והחלטתי להקדיש חלק נכבד מזמני לעשייה חינוכית, על כן, כמו שאומר השלב השלישי, החלטתי למסור את העניין לידי הכוחות הכבירים באשר הם.
את השלב הרביעי צלחתי גם כן ואכן עשיתי חשבון נפש מעמיק, אמיתי וכן. בהמשך לכך התוודיתי בפני אלוהים ואדם – כפי שדורש השלב החמישי – על פגמי. גם לפניכם אני מתוודה – איש חינוך אני ואפילו אוהב זאת. זה בדמי ובנשמתי. לא אלאה אתכם בפרטים. טרחני ומיותר הוא, אבל גם את יתר השלבים הצלחתי לעבור. הבעיה החלה כשהגעתי לשלב השנים עשר. והרי טיפול שלם לא יכול להתקיים אם לא נעבור את כל השלבים כולם על אחת כמה וכמה את השלב האחרון בה צריכים לשאת את הבשורה בפני האחרים בכדי שיישמו זאת בכל תחומי החיים. בכך, מודה בהכנעה והשפלת ראש, כי כשלתי.
אני נכנס ללמד אזרחות בכיתה ותלמידי שואלים אותי, האם כך מתנהלים דברים במדינה מתוקנת? האם הון ושלטון ילכו יחדיו – וכנראה הם נועדו. אין לי מה להגיד בתשובה. אחרים שכמותכם לא הפנימו זאת ולא הצלחתי במשימתי – כפי שמבקש השלב השנים עשר - להפיץ את בשורת החינוך. הסופר האמריקאי בן המאה העשרים, כריסטופר מורלי, אמר כי המתנה הגדולה אותה אנו יכולים להעניק לזולת היא להיות לו דוגמא אישי. אז מהי הדוגמא האישית אותם תלמידי לומדים מכם, נבחרי הציבור, מנהיגינו, בכירנו? המושכל היחיד הנלמד הוא כי המונח "פרנסי העיר" עדיין קיים וכי אין טוב מלשלוח לחמך על פני המים מאחר ולא ירחקו הימים בהם אתה מוצא אותו.
אם כן, מן ההתמכרות לחינוך לא הצלחתי להיגמל וכנראה שגם לא אצליח. אפילו אתם עם התנהלותכם הכושלת והבלתי ראויה, עדיין לא הצלחתם לייאשני. אנא מכם, בקשתי. סייעו לי להיות מורה טוב יותר ונסו גם אתם להוות דוגמא ואולי אף מופת. לא בגלל הממון שאתם מצליחים לגייס אלא בבחינת נאה דורש נאה מקיים. אנשי חינוך אתם ברצונכם או שלא. נהגו ככאלו.
ד"ר אסף מצקין, בית הספר לחברה ולממשל , המכללה האקדמית בית ברל
